מאבקים ודרכים חדשות

עסקניים סביב גרונינג

אוטו מקלבורג הציעה את עצמו לגרונינג לעזרה, כאות תודה עבור ההחלמה שאשתו זכתה לקבל, הוא פתח בפני גרונינג תוכניות וגרונינג נאות לרעיון, כך הפך מקלבורג ליד ימינו של גרונינג. מאז 08.01.1950, קיבל מקלבורג את מלוא הסמכויות להיות הדובר של גרונינג.

גרונינג מסביר מהיכן ומדוע הוא נתן את הסכמתו, היה לו חשוב כי משהו יקח על עצמו אחריות עבור הארגון. גרונינג רצה להיות פנוי אך- ורק למען העזרה לנזקקים שמגיעים וכל היתר היה על מקלבורג לאגן.

גרונינג העביר למקלבורג אחריות זו, גרונינג התחייב לתת למקלבורג יד חופשית ולא לערב אחרים בתפקיד הזה, הכל היה אמור להיות מאוגד בתאגיד בצורה תקנית.

עוד בחודש ינואר, הקים מקלבורג את האיגוד, הוא עשה זאת עבור קבלת תשלום מלא בסך 1000 מרק לחודש. גרונינג לא קיבל כסף. בסופו של דבר הסתבר כי מקלבורג לא עמד בהבטחה שלו, הוא ראה בגרונינג מקור לא אכזב של כסף, לעומת זאת הוא כינה את גרונינג: "הסוס הטוב ביותר שבאורווה" החולים לא ממש היו בראש מעיניו. מקלבורג חתם חוזה עם גרונינג, בו למעשה גרונינג היה תחת שליטתו של מקלבורג ו"רופא הפלאים" היה מחוייב לעשות את אשר מקלבורג דרש.

רק ביוני 1950 הצליח גרונינג לנתק את הקשר עם מקלבורג, מקלבורג הבטיח לעצמו לעשות הכל להזיק לגרונינג ואמר:" אני אשבור לו את המילה".

אז הופיע בחייו של גרונינג מר אויגן אנדרליו והם עבדו יחד. אותו אויגן קיבל את החלמתו בטרברהוף והציע לגרונינג את המרפאה הפרטית שלו כמקום שגרונינג יוכל שם לתת את הרצאותיו, בסופו של דבר הסתבר שמאחורי המחשבה הזו היה שיקול כספי קר. לא היתה כאן שום מטרה לעזור, הוא רצה מ"רופא הפלאים" לרכוש לעצמו רווחים ופרסומת, עד סוף השנה, גרונינג נפרד מאויגן. בשנים 1952/53 ביקש אויגן לשוב לעבוד עם גרונינג בשיתוף פעולה וגרונינג אפשר לו לחזור.

גרונינג המשיך להגיע למקומות שונים בגרמניה ששם נתן את הרצאותיו. העיתונאי ד"ר קורט טרמפלר הכיר את גרונינג בסתיו 1949, הוא היה שייך לסגל העיתון מוינכן- Münchener Zeitung. הוא פגש את גרונינג בטרברהוף וזכה שם לקבל את החלמתו. כאות תודה הוא הוציא לאור ספר בשם "Die Grosse Umkehr " השינוי בגדול והפך להיות נציג שלו ברשויות.

גרונינג הופיע במקום שנקרא Gräfeling וכמו תמיד היו שם החלמות שקשה להאמין שקרו. גם כאן בסופו של דבר נוצר נתק, בין גרונינג ודר" קורט טרמפלר כי הוא החליט כי למעשה למד מספיק מהשיטה של גרונינג ויכול להיות עצמאי.

אורך רוח, למרמה לרמייה- רמאות

תמיד התקבצו סביב ברונו גרונינג אנשים באמתלה ותירוצים שהם רוצים לעזור לו, למעשה קו משותף אחד הנחה אותם והוא "עשיית רווחים לעצמם" דרך הכישרון שלו, כנראה ומאיזו שהיא סיבה הוא משך אליו סוג אנשים אלו. במידה והדברים לא שירתו את המטרה שלהם או הוא רצה להתנתק מהם, הם עשו הכל להזיק לו דרך משפט ולחייב אותו בהוצאות כספיות גבוהות.

למשל: הגב' הולצמן, כשהיא ראתה שהיא איננה מרוויחה דרך ברונו גרונינג, היא התלוננה עליו בבית הדין לעבודה ותבעה אותו, בו בזמן שלמעשה הייתה היא זו שהציעה את ביתה לשירותיו. ברונו גרונינג חוייב לשלם לה פנסיה חודשית במשך כל חייה. זו רק דוגמא אחת מיני רבות. בדרך זו או אחרת הראו אנשים את פרצופם האמיתי מאלו שעזרו לברונו גרונינג.

נשאלת השאלה: מדוע ברונו גרונינג נתן לסוג אנשים אלו להתקרב אליו? מדוע הוא לא טיפל בהם מיד בהתחלה?

באחת ההרצאות שהתקיימה במינכן בתאריך: 31 באוגוסט 1950, הוא התיחס לשאלה זו:

""מה כבר לא עשו האנשים לאיש קטן קומה זה, הם העמידו את עצמם בסדר עדיפויות ראשון לצבור רווחים, הם חשבו כי מצאו מכרה זהב. לאחדים מהם היתה גם אפשרות להרוויח כסף, אבל תודה לאל דבר טוב מכספים אלו לא קרה להם.. ברונו גרונינג נאלץ לקרב אליו אנשים מסוג זה, על-מנת שבסופו של דבר יחשפו בפני מבקשי העזרה. היה חשוב כי אנשים יבינו כי למעשה, ממש לא עניין אותם לעזור ובודאי גם לא בריאותם של מבקשי העזרה. יש אנשים שמוכנים ללכת על גוויות של אחרים, העיקר שיצא להם מזה משהו טוב, הם יכולים בקלות מרובה לעבור על יד חולה המתענה בכאבים ואפילו לא להניד עפעף כלפיו. מה הם לא ניסו על-מנת להיות בקרבתי? אני יודע כי פה ושם נשאלות שאלות.

כן, אם גרונינג יודע כל-כך הרבה, מדוע הוא לא ידע זאת מראש, אולי הוא באמת לא יודע דבר! את מה שאני יודע, תדעו אבל בשלב אחר שלב. אבל כך זה היה צריך להיות, חומר זה של אנשים היה חסר לבניה, שבדרכם הם נתנו את האפשרות להגיע לדרך החופש."

גרטה הויזלר כותבת בספרה "כאן נמצאת כל האמת לברונו גרונינג " מספר משפטים מהספר: "באחת הפעמים כשנפרדנו גרונינג ואני ברכתי אותו ואמרתי: "מר גרונינג, אני מאחלת שיהיה לך שקט בעבודת ההשפעה שלך ושלא יהיו סביבך אנשים שבאים לעזור לך במטרות הונאה! גרונינג עונה לה על כך: "בדיוק להיפך, כך זה צריך להיות! הגב' הויזלר אומרת: "אז לא הבנתי דבר למה שגרונינג התתכון, הוא הסביר לי מדוע זה צריך להיות כך ומדוע הוא עושה את הדברים כפי שהם נראים, בזמנו הוא גילה לי סוד גדול:

" אני יודע, את אשר אנשים נושאים בתוכם. אבל במידה והייתי אומר לאנשים: ההוא שקרן, ההוא נוכל, גנב, אז אף אחד לא היה מאמין. מה אני צריך לעשות? עלי לקרב איש כזה אלי, לתת לו את הזדמנות ללמוד את הטוב, להביא אותם לחזרה בתשובה ואז לתת להם את ההזדמנות לשקר, לגנוב, לרמות. במידה וגם עכשיו הם ממשיכים בהתנהגותם השלילית, אז כל אחד יזהה וידע מי הם באמת, אני נותן להם עוד יותר להתקרב אליהם, אבל אז אני נלחם, אין אני מוג לב."

המשפט הראשון הגדול

1951/52 ברונו גרונינג עומד לפני השופט, היות ולא אושר לו להשפיע בכח הריפוי. אם הרשויות של ב-Bayer בשנת 1949 היו מתעמקים במה שגרונינג מביא, הם היו מגלים כי אין לזה כל קשר לרפואה. התביעה נשענת על חוק הרפואה מאז שנת 1939, כי על הרופאים לעמוד במבחנים. ברונו גרונינג דיבר בשני המועדים, השופט ממינכן מסביר זאת כך:

השופט יכול למדוד, את הנתבע על בסיס חד צדדי של טוב לב . האם בכלל היכולות של גרונינג נופלים בערכם של המרפאים, זה הרבה מעבר לספק, זה מצריך מרחב גדול יותר, דבר שהיום פחות מדי חוקרים אותו."

בשעת התביעה, ניתן אומנם לדבר חופשי, אבל על השפעתו של גרונינג נאמר בצורה חד משמעית שהיא עוסקת בריפוי, על פי רעיון המרפאים:

"הנתבע פעל מבלי לקבל רשות ובלי שהיה רופא. הוא עסק בנושא של החלמה וריפוי בניגוד לרעיון של HPG [...]

לכן, האשמה נגד הנאשם לא יכלה להצליח, היות והנאשם לא קיבל רישיון לעסוק ב"ריפוי."

הבלבול שגרונינג מצא את עצמו ובכך שרצה להוכיח כי ההשפעה שלו על מבקשי העזרה, אין לה כל קשר לרפואה ולכן היא לא רלוונטית, לא התקבלה

הגלולה-גרונינג

גרוניג היה חייב לחפש דרכים חדשות על-מנת שיוכל להמשיך בשקט להשפיע עבור מבקשי העזרה. הוא רצה לעשות את עבודתו בצורה גלויה, ולהיות מנותק מכל קונפליקט עם המרפאים. הוא היה אפילו מוכן ליסוג, אבל כל הצעה שלו, נדחתה בצורה חד משמעית.

הוצעה לגרונינג הזדמנות טובה עם רודולף בכמן ,להקים משהו משותף. בכמן היה איש מעבדה ורצה להקים "מעבדה לביולוגיה", הוא רצה לעבוד עם צמחי מרפא ועל גרונינג היה להכניס את כח הזרם המרפא למעבדה.

ברונו גרונינג נאות להצעה וכך ב-9 ביוני 1953 מדבר על כך ברונו גרונינג:

המעבדה שהוקמה עומדת לרשותי עם כל התכשירים המודרניים לאותה תקופה, כמו כן עומדים לרשותי צוות אנשים לעזרה. על פי דרישתי הביאו רשימה שלמה של צמחי מרפא שמעולם לא הביאו לתוצאות חיוביות, פרט לרופאים זה נבדק גם על ידי האוניברסיטה במינכן. הרשויות ב- Bayer הראו התעניינות גדולה ונתנו את הרישיונות להקמת מעבדה וכן בתי המרחקת: מפעלים מחו"ל רצו לרכוש כאן.

מאוחר יותר כותבים על כך מנהלי הרוקחות:

"מר רודלף בכמן הציע לי בשנים 1953 לתמוך בי ובמפעל. מר בכמן בעצמו{...}רצה לתת לי אמצעים, כך שהוא יהיה רווחי עבורי, על-מנת להודע ולשמוע ביתר פרטים, הוצא לי להיפגש ולדון עם אנשי הרפואה וכך נוצר מפגש עם ד"ר הוכט ממינכן, הוא נתן לי את מלא ההבטחה שהכל יהיה חופשי ולטובת נזקקי העזרה. וכל האמצעים הדרושים יעמדו לרשות המעבדה, מסיבה זו נתתי לו את הסכמתי ואת השם שלי והמעבדה נקראה "ברונו גרונינג".

מר בכמן רצה להקים עסק פרטי גדול של התכשירים שאחר כך יונפקו אך ורק לבתי המרקחת, אבל לא הסכים שזה ינוהל תחת יד שנייה. על-פי דבריו דבר כזה יכול לעזור לי מבחינה כלכלית לחזק את המפעל שלי למבקשי העזרה. להצעה זו לא הסכמתי, הוא היה יש מקצועי ואיש עסקים קפדן.

גם מר בכמן התגלה כאחד שבא לעשות רווחים על גבו של גרונינג, לא היתה לו כל כוונה להקים "מעבדה" איכותית ועבור גרונינג למעשה לא היתה כאן שום טובת הנאה, למען מבקשי העזרה להיפך: כאשר בכמן נפטר לאחר זמן קצר, הוא השאיר אחריו חובות גדולים, שגרונינג היה חייב לישר אותם. על-כך אומר גרונינג בעצמו:

"אני רוצה בקצרה להביע את דעתי.

• ראשית לא היתה לי כל מטרה לעשות מזה עסקים

• כבר מההתחלה העסק התחיל מאפס היות ומר בכמן הטעה אותי בהצעות שלו וכך נאלצתי לשם אלפי מרקים ויש עדין להמשיך לשלם, על-מנת להקים את המעבדה היו זקוקים לכספים רבים, כל הסכומים האלו כוסו על ידי החברים שלי, שהייתי חייב להחזיר להם. מר בכמן נפטר לפני שנה, הוא לא יכול יותר למלא את חובותיו, כך נשארתי אני לשאת בכל ההוצאות.

אגודת- ברונו גרונינג

למרות שחל איסור להביא מזור על גרונינג, המשיכו להגיע אנשים ובשנות ה-50 התחילו לקום חוגי ידידים. שם היה גרונינג משמיע את שיטתו ואת ההרצאות שהשמיע בפני הידידים , הוא עשה הכל על-מנת לחזק באדם את האמונה.

בתאריך: 22.11.1953 הקים גרונינג את האגודה על-מנת שתהיה מוכרת בצורה חוקית ותהווה עבורו הגנה. כך לא תהיה סיבה למרפאים לעמוד בדרכו של גרונינג.

מספר ידידם לקחו חלק בהקמת האגודה ובינהם היה גם בכמן, אבל הוא פרש מהר מאד, גרונינג היה יושב ראש האגודה.

איגון ארתור שמידט, שהיה כבר בהירפורד לצידו של "רופא הפלאים" שהקים את העמותה "מעגל ידידי ברונו גרונינג, האגודה לא מילאה את תפקידה ע-לפי הצרכים שלמענה הוקמה וכבר לאחר זמן קצר אויגן פרש והאגודה נסגרה.

ב-1955 ניתק גרונינג סופית את יחסיו עם אויגן שמידט, גם כאן הוא ניסה בדיוק כמו בעבר ניסתה הגב' הולצמן, להרוויח מהקשר של עם גרונינג, גם הוא רצה לעשות רווחים כלכלים לעצמו.

גרונינג לא ראה זאת בעין טובה, כי האנשים באו לעשות לעצמם רווחים לתוך האגודה, היתה גם סכנה כי הם יפעלו בניגוד גמור לצרכי האגודה שלשמה היא הוקמה, את העזרה לזולת הם כלל לא לקחו בחשבון. הם לא הראו נכונות לענות על הצרכים האמיתיים של ההחלמות שהאגודה במשך הזמן נוצר מצב שהאגודה הפכה פחות ופחות לצרכי המפעל של גרונינג וייצגה בדיוק את ההיפך הגמור למטרה שלשמה היא הוקמה, במקום לעזור לגרונינג לעבוד חופשי ובשקט, הם תמיד הלכו נגדו.