|
|
|
|
"ברונו גרונינג- כח המילה שלו הביא להחלמה"; הצלחה 1דו"ח / מאת ד"ר הורסטמאןהדברים שנאמרו היו צריכים להיות בצורה בהירה וברורה: לא מדובר על אישיותו של גרונינג. העיתון "Das Neue Blatt", לא רוצה להשאב פנימה לתוך המהומה, כשגרונינג הוצג כשרלטן התפקיד שלנו היה: לתמוך בהחלמות שבאו דרך גרונינג לבדוק אותם- להביא את האמת ולהביא אחת ולתמיד, מה שמתרחש שם, היות וכל האנשים שסבלו היו בדעה אחת לאותה האמת. "Das Neue Blatt", כותב מאמר מיוחד ומביא את המציאות
שבה פגשו. מעל עשר שנים גרונינג דיבר על כך שיש לו הוכחות על
אנשים שמחלימים, השנים מדברות בעד עצמם. זה מגיע לאלפים. פעמים רבות עמד גרונינג בפני בית המשפט. היו צריכים
לתת לו לדבר חופשי. הוא מציג את עמדתו עם ביטחון מלא. בכל גרמניה מתקיימים חוגים של גרונינג, כל הפנים
מופנות לאותו אדם, לא רק שהוא מביא להם את בריאותם, הוא גם מביא להם תמיכה
נפשית. "Das Neue Blatt", בעיר הקטנה אוסטנפלד שבתאריך
27.11.1953. מתח רב ניכר היה באולם הקטן, אנשים הצטופפו סביב אותו גרונינג
נאחזים סביב ליבו בכל כוחותיהם, היו שם מאות ואולי אלפים, המושבים היו צפופים
מאנשים. הם הגיעו מכל הסביבה הקרובה והרחוקה. השמועה רצה מהר מאד מפה
לאוזן "גרונינג נמצא כאן"! הוא בא שוב לעזור לאנשים להבריא. אולי הוא יכול גם
לי לעזור, או לאבא, או לילד הקטן, כי לרופא כבר לא היה פיתרון. אלו היו כנראה
המחשבות של אותם האנשים שהתגודדו ובאו ממרחקים. ניתן היה לראות את הציפייה הגדולה על פני האנשים, אך יכולת גם
לראות בעיני אחרים את הספק והסקרנות שהביאו עימם. הם לא ציפו לדבר מה מסוים. הם
רצו רק להיות נוכחים במקום, כך שיוכלו להיות שותפים לשיחת היום של חורף 1954.
המלמולים שנשמעו מלאו את חלל האולם אחדים החזיקו את ידיהם
כאילו שהם מתפללים. אחרים סיפרו בדיחות על-מנת להתנתק מהמתח שהיה במקום. או באו
לשמוע עבור החולים שנשארו בבית. רק בשעה האחרונה שרר השקט. אז הוכנס אחד החולים הקשים. הוא
סבל מכאבים עזים שעינו אותו יומם וליל, הוא לא יכל אפילו לשבת. הניחו עבורו
שמיכות על הרצפה כך שיוכל לשכב שם. איש זה היה מוכר עם גורלו המר שנפל בחלקו,
הכאבים שלכדו אותו ריתקו אותו למיטתו. פתאום פסק הרחש, גרונינג נכנס לאולם. נמוך קומה, כ- 170
גובהו, איש עדין נפש באופיו וחינני. כשנכנס בצעדים מהירים להגיע לדוכן ההרצאות,
כל העיניים היו נעוצות בו. בגדיו היו אותם הבגדים כפי שיכולנו לראות מתמונותיו
הרבות, מה שייחד אותו, היתה העוצמה שהקרין מפניו, עם התסרוקת שלו והעיניים
המאירות, עיניו בלטו בגלל פניו הרזים. ואז הכל היה שונה ממה שציפו, כולל אלו שהגיעו רק מסקרנות. "חברים יקרים!" כך פתח גרונינג את נאומו לפני הנוכחים, קולו
היה רך כקטיפה, מלטף וצלול והיתה בו מנגינה, לא שמעת שום דרמתיות או פאתוס. האנשים לא דיברו על החלמות, או על פלא שקרה כאן, גם לא שיבחו
אותו או ראו בו משיח, ברונו רצה לשחרר אותם מהספקנות. גרונינג דיבר על אמונה ועל היכולות שלו. הוא אמר זאת במילים
פשוטות, כך שכל אחד יכול היה להבינם לקלוט וליישם אותם. הוא היה מביא משלים
כדוגמאות אך לא היה מיפה את הדברים. גרונינג נאם כשעה, אף אחד לא הביט על השעון או חשב שדברי
גרונינג מופנים כלפיו. רק אז הוא פנה למבקשי העזרה. "האם הרגשתם בדבר מה הוא שאל?" בשקט ובעדינות הגיעו התשובות.
ראית כי אחדים החזיקו בידם "כדור כסף", שקודם לכן חולקו לנוכחים, חלק הרגישו
חום או עקצוצים. אחרים מדווחים כי עבר בהם רעד, או כאבים ואחדים פשוט הנהנו
בראשם. היו ביניהם כאלו שרצו לשתף את הנוכחים במחלותיהם, אבל גרונינג
שנהג ללבוש חולצה כהה עם עניבה רחבה, לא ממש התייחס למה שהם אמרו, להיפך הוא
ענה: "אינני מטפל במחלות! מחלה היא חוסר סדר בגוף. השיבו את עצמכם עם הסדר
האלוהי והמחלה לא תשאר אצלכם. תנו לנו לדבר על דברים יפים, אם הגעתם כבר עד
כאן, אז הרגישו בנוחות, ביחד.
לפתע נשמע קול מהשורה האחרונה. "מר גרונינג אתה שכחת מישהו!"
גבר שוכב כאן על הרצפה. גרונינג התקרב לחולה, התכופף אליו ושאל שאלה והפנה אותה לכל
הנוכחים: " האם הרגשתם דבר מה, בשעה שישבתם כאן?" הגבר ששכב על הרצפה מרוב כאבים, הנהן בראשו "כן" והשיב:
"פתאום נהיה לי מאד חם, רק הברך השמאלית נשארה קרה. ואז היו לי עקצוצים ביד
ימין." גרונינג מתכופף יותר, בלי לזוז, בלי נחמה, בלי שום רמז, ואז
בצעדים בטוחים הסתובב בתוך האולם. ואז קרה הבלתי יאומן, הגבר קם מהרצפה כמו כל אדם בריא,
בפניו ניכרה הקלה, הוא הרים את הכיסא ,ביקש לעשות הכל ללא עזרה –משוחרר מכל
סבל. עמד מולנו עם פנים מחייכות, זה נראה היה כמו חלום, היית צריך לראות את
הפנים הנדהמות של האנשים שהיו נוכחים במקום, דמעות של אושר היו בעיני האיש!" נורבי - 18.04.1957 לפני היתה מונחת מעטפה גדולה עם תודות לברונו גרונינג. עליה היו מונחים 58 דוחות החלמה שזכו לקבל מאותו אדם שגאל אותם מהכאבים, המכתבים היו מחורף של 1953 עד אביב 1954. הם נכתבו על ידי אנשים שעבדו בבנין או כל עבודה אחרת, עקרות בית וכן של אחד הילדים. השכל שלי לא יכול לקלוט את שראו עיני, זה פשוט בלתי יאומן, אנשים סיפרו מהמחלות שהחלימו, כמו: מחלות לב, לחץ דם גבוה, דלקת פרקים, דלקת ורידים, פצעים פתוחים, פריחות למיניהם על העור, אין ספור מחלות שמהם הם נרפאו. אביא כאן דוגמא של אחד הדוחות שנגלה לפני עיני. מר פאש Thies Paasch שאחרי ששמע את הרצאתו של גרונינג פתאום קם ונעמד, לאחר ששלוש שנים קודם לכן לא עמד על רגליו ואני אקריא אותו. מאז 1944 סבלתי במשך 10 שנים מכאבים איומים של דלקת פרקים, המחלה הופיעה בשעה שהייתי במלחמה, הרופאים עשו הכל לעזור לי, אבל הם רק הקלו במעט, לא נרפאתי מהמחלה עצמה. בסתיו האחרון היו הכאבים כה עזים, שלא יכולתי להניע את רגלי. הרופאים עשו שוב את כל המאמצים אבל במשך ארבעה חודשים לא השתפר מצבי, כששמעתי על גרונינג, החלטתי לנסוע לאוסטפלד כי שם הוא עמד להרצות, זה היה ב-27 בחודש נובמבר. מאחר ולא יכולתי לשבת או לשכב, שכבתי שעתיים על הרצפה עד שגרונינג הגיע, כבר ברגע שגרונינג נכנס לאולם חשתי שינוי בגופי ועוד יותר כאשר התחיל לדבר לפני כ- 200 איש ואז לבד בלי עזרה קמתי מהרצפה ויכולתי בלי עזרת מקל לעזוב את האולם. זה היה כמו "נס" והייתי בריא. היום אני אדם בריא, וממלא את עבודתי. הרבה תודות לגרונינג שדרכו זכיתי לקבל את בריאותי. Thies Paasch Norby מה היה עם מר פאש? האם ההחלמה גם נשמרה? האם זה אכן נס של החלמה, או היה זה הכח הרגעי שהוקרן על ידי ברונו גרונינג, שעזרו לכאבים להיעלם, או אולי אחר-כך יתחזקו הכאבים? שעות ספורות לאחר מכן ישבתי ממולו. ישב לפני אדם רענן נינוח ומאושר שהיה בשנות ה-40-50 לחייו בערך, הגיע עם הרכבת מביתו, והשאלה הראשונה שהרגשתי צורך לשאול אותו הייתה :" האם נשמרה ההחלמה?" עונה לי מר פאש, אני מודה למר גרונינג מכל הלב. אני מודה לו על כך שאני יכול לחזור למקום עבודתי והעבודה עושה לי רק טוב ושאני בריא. רק כאשר מר פאש סיפר לי ממה הוא סבל, יכולתי להבין את גודל ההחלמה שקיבל דרך גרונינג. הוא חזר מהמלחמה עם דלקת פרקים קשה, הרופאים לא יכלו לעזור לו, הם יכלו רק לתת לו זריקות. "מר פאש מוסיף: "לא היה לי שום מוצא לצאת מהסיפור הזה, היו לי אין סוף התקפי כאבים, כאשר התחילו שמועות והשם של גרונינג עבר מפה לפה ידעתי והרגשתי שכאן תמצא גאולה: כאשר הכניסו אותי למכונית לנסוע לאוסטפלד ידעתי "רק הוא יכול להציל אותי!" בזה האמנתי. שאלתי אותו : "האם מאז חזרת לבקר רופא מאותה סיבה?" מר פאש צוחק "מדוע עלי לבקר רופא?" אני לגמרי בריא.!! למרות זאת, שאלתי את הרופא המטפל שלו, שנהג לתת לו זריקות: "האם זה נכון שמר פאש היה חולה? בין היתר הוא סבל גם מדלקת עיצבית. עבור ההחלמה, היה צורך בכח מאד חזק, שאותו גרונינג תיווך עבורו." הסקרנות שלי התעוררה, האם היה זה מקרה יוצא דופן? חיפשתי חולים נוספים-וחוויתי הפתעות חדשות, על כך אספר לכם בשבוע הבא.
|
ברונו
גרונינג עבר משולחן לשולחן, מכיסא לכיסא. אז נהג להציג את דבריו.