עיתונאות - המראה (ראי) גרמניה
נשלח לחיה להגהה-14.02.2007
פרסום מהתקופה של אז בעיתון "Revue"

"ריוויו נלחם להסבר השאלה של החלטת הגורל:"

"המהפכה ברפואה?"

בהרפוד הוצגה הצגה בשם "ברונו גרונינג והפלא", בחודש מאי ויוני 1949 מאות באו לצפות בסרט, אך בגרמניה יצאו הרופאים במאבק להפסיק לגרונינג את השפעתו להחלמת נזקקי העזרה.

בתאריך 03.5.1949 נאסר על גרונינג להמשיך להשפיע עם כח הריפוי, מסיבה זו התרחק גרונינג מהפרסום זה קרה ב- 29 ליוני. אבל למרות זאת המשיכה להישאל השאלה אודותיו ולגבי ההחלמות שהביא לאנשים: מהיכן יש לו את הכוח לריפוי, שאלה זו נשארה ללא מענה. העיתון "ריוויו" פתח לגרונינג דלת גדולה בכך שהעמיד לרשותו מרפאה ששם הרופאים יבחנו אותו ואת כוחותיו. העיתון ריוויו נתן לגרונינג הזדמנות להוכיח את הצלחותיו בפני הרופאים. קראו את אשר כתב פרופ' פישר אחראי על הפסיכוטרפיה בעיתון ריוויו.

ברונו גרונינג רופא הפלאים של נפש האדם

מתוך דבריהם של פרופ' פישר ועמיתיו הלמוט לוקץ והיינס בונגארט

השפעתו של ברונו גרונינג
ודעותיהם של הרופאים

ב- 29 ליוני בדיוק ביום הזה, נעלם לנו גרונינג מהמבורג דרך פרנקפורט. אנחנו העיתונאים כמובן היינו סקרנים, פרופ' פישר אומנם קצת התרחק מאתנו, אבל גם הוא גילה סקרנות. הוא הסכים בזהירות להביע את דעתו אודות גרונינג. העבודה המשותפת שלנו עם פרופ' פישר, מהרגע הראשון היה יוצא מהכלל, הוא למד רפואה וידע היטב את המקצוע שלו. מצד שני הוא היה ועבד כפסיכולוג. פישר הודה כי לגרונינג יש יכולות שעד היום גם לו אין הסבר לכך.

הגענו בערב של 28 ביוני לבייפלד, במקרה הגיע לקראתנו פרופ' פישר, הוא הפגיש אותנו עם פרופ שורש, פרופ' שורש היה אחד מאלו שעשו הכל על-מנת להביא לצו האוסר על גרונינג להשפיע להחלמה. הוא לא רצה לשמוע הרבה, אלא רק להביע את דעתו לפני פרופ' פישר אודות גרונינג: גרונינג הוא אדם פרימיטיבי, בכל אופן אין לו שום קריזמה" על אנשים שאינם מכירים את המילה. הרושם שהתקבל כי פרופ' פישר דיבר ממקום של אנוכיות וגאוות יתר, פרופ' שורש רצה לשכנע את דבריו ובא להציג חוות דעת של גרפולוג, שאומר את אותו הדבר על גרונינג. שורש עשה רושם שאין הוא בכלל עונין לשמוע כהו זה מגרונינג, והעמיד את עצמו במקום מאד גבוה, יהירות נפש. הוא ציין שרצוי שאנו בעצמנו נתרשם מגרונינג, ולא נאחז במה שהוא חושב.

פרופ' וולף שהיה בזמנו מנהל מחלקה השאיר את הרושם של אדם פתוח, הוא עמד על כך כי יש לבחון את יכולותיו של גרונינג. הוא מסכים עם זה, גרונינג כבר מוכר במחלקה בה הוא עובד. שאלנו אותו, מה הוא אומר על כך, שהרופאים יבחנו את יכולתיו של גרונינג?

גם אנחנו שאלנו את עצמנו אותה שאלה, מדוע על גרונינג להוכיח את יכולותיו? האם ישנה סיבה מדוע מר גרונינג צריך לעמוד במבחן זה? ושוב שאלנו את עצמנו, האם גרונינג היה כה קטנטן שהיה צורך לעקוב אחר השפעה שלו שהביא להחלמת נזקקים? האם היה גרונינג בכלל צריך לקבל את אישור הפרופסורים על ההשפעה שלו לנזקקי העזרה ולהחלמתם? שבועות מעטים לאחר שפרופ' פישר ביקר את אישיותו של גרונינג, הציגו לפני גרונינג מטופלים שאף אחד לא היה יכול יותר לעזור להם.

זרם רב של חולים כרוניים וחולים עם בעיות נפשיות זרם

ב-30 ליוני, התחילה סידרת הבדיקות של המטופלים הקשים שהרופאים בעצמם המליצו עליהם, זה היה בהמבורג. זה היה יותר קל לומר מאשר לעשות:

אף אחד מהחולים לא השאיר את הפרטים המזהים שלו כמו שם וכתובת שלו, גרונינג לא הביא עמו שום חומרים מיוחדים, לנו היה קשה להבין מה בדיוק קורה כאן, אם לולא שמענו במקרה מאחד הנוכחים שהכיר כבר מקודם את גרונינג והשיטה שלו, בודאי היינו מודעים פחות למראה עיניינו.

איש ששמו לצרנאטה, Lanzenrath עבד בהנהלת חשבונות של בית החולים, הוא היה איש נבון עם מבט קדימה, התמזל מזלו להגיע עד למרכז הענינים- אם זה היה מתוך אמונה, או עסקים אז טרם זה היה ברור לנו- הוא היה בזמנו גם בביתם של משפ' הולסמן מהרפורד, היכן שגרונינג התפרסם לראשונה. לצרנאטה, בעצמו זכה לקבל החלמה דרך ברונו גרונינג וכן נכח ברבים מהמקרים שזכו לקבל את החלמתם, הוא נוכח מאמיתות ההשפעה של גרונינג, כפי שחווה זאת על עצמו, לדעתו אנשים לא הבינו נכון את גרונינג וטעו בהשקפה שלהם עליו. הדברים ששמענו מפי לצרנאטה היו מאד מעניניים- לצראנטה סבל מכאבים נוירולוגיים קשים ביותר וגם כאן מר גרונינג עזר לו ועכשיו מזה כמה חודשים שהוא משוחרר מאותו הכאב. בתוקף תפקידו של ניהול החשבונות של בית החולים, במיוחד הוא עסק בנושא הנכות של האנשים. הוא מספר כי המונים חזרו מהמלחמה, עם מחלות כרוניות קשות, כמו דלקת פרקים בעיות נפשיות, הרבה מחלות שהיו על רקע נפשי לא תמיד ניתן היה לעזור לאנשים שחזרו אחרי המלחמה, לאחר מכן הביא אותנו מר לצרנאטה, היכן שחיכו אותם 20 המטופלים שהגיעו עם הרופאים להיפגש עם יכולתיו של מר גרונינג ולעמוד על השאלה:" האם גרונינג יכול להשיב להם את בריאותם?

ב- 8 ליולי חווינו כיצד הובאו 20 המטופלים, מתוכם 7 מטופלים שעניינו במיוחד.

הלשכה שבבית

מר Klüglich קלוגליש חלה בתקופת המלחמה בדלקת כליות, הכליה החולה תפקדה בחלקה בלבד. לאחר המלחמה אובחן גם כי הכליה השניה ניזוקה מדלקת כליות. הרופאים חשבו כבר על ניתוח, כל הממצאים כולל צילומי הרנטגן הונחו לפנינו. מר קלוגלישה הגיע לאחר שכתב מכתב בקשה למר לצרנאטה, בו הוא מבקש להיפגש עם מר גרונינג. כך הגיע מר קלוגליש לגרונינג, מר גרונינג ביקש ממר קלוגליש לשים לב מה הגוף שלו אומר לו וכן שבמשך מספר ימים השתן יהיה מאד דמי ולאחר מכן חווה את ההחלמה שלו.

גם רופא המשפחה אישר כי חלה הטבה ניכרת במצב הכליות. גרונינג בעצמו ביקר מאוחר יותר את מר קלוגליש ואז לאחר זמן קצר הוא קיבל את מלוא ההחלמה. בזמן שד"ר פישר בדק אותו, חלה הרעה במצבו. ד"ר פישר טען כי הרעה הגיע היות ובלשכה של הבית היה החדר הסיבה להחמרת המצב, למחרת שוב חלה החמרה במצב הבריאות של מר קלוגליש. הרופאים קבעו כי ההחמרה באה מסיבות נפשיות, כלומר מהפחד לעזוב את החדר והמחשבות שהיו בחדר אודות המחלות. במקרה זה הם הסכימו כי גרונינג יכול היה למשוך את סיבת המחלה מעומק אישיותו של קלוגליש ועל ידי כך הוא קיבל את הכוחות להתרומם. הם ראו כאן את הקשר בין הגוף והנפש של האדם, כמובן השאלה מה עשה גרונינג נשארה פתוחה - והאיש קיבל את החלמתו בסופו של דבר.

היא היתה צמודה לכיסא במטבח

המקרה הבא היה של הגב W היא היתה אלמנה, בעלת חנות לאופניים. מהכיסא שבמטבח היא ניהלה את החנות ודאגה לצרכי המשפחה. במשך חמש עשרה שנים סבלה מנוזלים בברכים, דבר שמנע ממנה להסתובב חופשי. הלב והכליות תפקדו כרגיל. לעומת זאת, היו לה קשיים בהליכה. גרונינג הפרופ' קבע כי בעיות הברכיים הגיעו מעמוד השדרה. אחרי שגרונינג היה במחיצתה כחצי שעה היא יכלה להסתובב חופשי מחוץ לביתה והיא הרגישה הקלה. ושוב נשאלה שאלה, האם המצב השתנה לטובה, בגלל שחרור על רקע נפשי?, האם גם כאן יש קשר בין הגוף והנפש אבל אנחנו לא יכולים להוכיח מהיכן הגיע הריפוי.

הוא נתן לה כדור מניר של כסף

במקרה זה מדובר בשתי דמויות: אימא שעבדה במפעל ועל ביתה שהיה לה השפעה חזקה מאד. מקרה אחר מדובר על גבר בעל המפעל . בין אותו הגבר והנערה היתה מערכת יחסים. כתוצאה מכך, היו לגבר בעיות קשות עם משפחתו. האמא זנחה את הבת שלה ולא רצתה לדעת דבר מה קורה בינה לבין הגבר העשיר היות והיא חשבה לעצמה "שום דבר לא יכול לצאת מי זה" שתי הדמויות הגבר והנערה לא יכלו להתנתק זה מזה. הנערה חלתה במחלת לב שחייב אותה לעיתים קרובות להישאר במיטה, והגבר היה מתוך אומללות גם רותק למיטתו, גם אחרי שהנזק התרפא. הוא נמשך לאהובתו, מאחר והוא לא יכול היה להתמודד עם הקושי הוא חלה יותר ויותר ונשאר מרותק למיטתו. גרונינג טיפל במקרה מיוחד זה. ראשית הוא ביקר את הנערה ומיד הוטב מצבה והיא יכלה לקום ממיטתה ולצאת החוצה. אז היא הגיעה למר גרונינג ובקשה ממנו לעזור לאדם אחר, מבלי שתארה לו את הקשר ביניהם. גרונינג הוציא סיגריה, משם לקח את ניר הכסף גלגל אותו ויצר כדור כסף, הוא חיזק את כדור הכסף בכף ידוע וביקש ממנה להביא אותו לאותו אדם שעבורו ביקשה את ההחלמה. היה עליה להחזיק את כדור הכסף בידה, עד אשר תפגוש אישית באותו אדם ותעביר מידה את כדור הכסף לידו. הנערה החזיקה בידה את כדור הכסף 36 שעות רצופות.

כאשר הנערה מסרה לו את כדור הכסף ושיתפה אותו אודות ברונו גרונינג מרוב סקרנות הוא קם מהמיטה ובקש להכיר את גרונינג. הקרע בין השנים התאחה ושניהם הבריאו. פרופ' פישר שאל האם הם ממשיכים להיפגש באופן קבוע: התשובה היתה: לצערי "כן" ומודע לצערי, כי עדין היה מתח בין הבת והאם על רקע מערכת היחסים הזו.

ברונו הוכיח גם כאן כי גם במקרים של פגיעה נפשית במערכות יחסים הוא יכול לעזור לאנשים להחזיר את בריאותם ולהביא ליחסים טובים. גרונינג עזר לאותו אדם עם "כדור הכסף” דבר ששום טיפול נפשי לא היה מוציא אותו ממצב זה, ומה גם במהירות שכזו. במקרה זה נאלץ פרופ' פישר להודות שריפוי זה היה יוצא דופן, לא ניתן היה לשקר, האמת נראתה לעיני כולם. לגרונינג ניתנו יכולות טבעיים שלאף אחד אחר לא היה.

מקרה מוזר עם האופנוע

על המקרה של מר והמאירWehneyer לא גמרו לדבר.. והמאיר עבד בהרפורד וכך הוא הכיר את גרונינג. הוא איש בעל מבנה גוף חזק, שרירי, בריא עם מערכת עצבים בריאה, לא נתן לאחרים הרבה להגיד לו מה לעשות. הוא חיפש את מר גרונינג על-מנת לעזור לאשתו שהיתה חולה כרונית, מסיבה זו גם אושפזה והוא קיווה כי גרונינג יעזור גם לה. כשפגש בגרונינג הוא אמר לו: "את מה שאשתך מאחלת לעצמה את זה היא תזכה לקבל. אסור לך לשוב הביתה ולספר לה את אשר אמרתי לך?" מר והמאיר כמו שציינו היה איש שלא אהב שיתנו לו הוראות והוא עשה בדיוק בניגוד להנחיתו של גרונינג, לקח את האופנוע לעיר Müster היכן שהם גרים לפגוש את אישתו ואז קרה הדבר המדהים ביותר, שאיתו הוא לא חישב: באמצע הדרך לאשתו התחיל המנוע להשמיע רעשים ונעזר באם הדרך. הוא מצא מוסך בסביבה וכמובן מיד ניגש לשם לתקן את האופנוע. הטכנאי בדק את האופנוע אך לא מצא שום דבר לא תקין, למעשה האופנוע היה צריך לנוע. מה שהוא לא עשה, האופנוע לא התניע. הוא לא העלה בדעתו, שזה אולי קשור למה שביקש ממנו גרונינג. הוא החליט לחזור להרפורד וברגע ושינה כיוון, האופנוע התניע בלי שום בעיות. כשעשה את הסיבוב בחזרה לאשתו, שוב נדם האופנוע.

מחוסר ברירה, הוא החליט לחזור הביתה עם הרכבת ואז הוא גילה כי אשתו קיבלה את ההחלמה המידית בצורה ספונטאנית ביותר.

מקרה זה היה מוגדר בצורה ברורה ביותר עם אבחנה של שיתוק ילדים. גרונינג התייחס לילד זה בצורה מאד מיוחדת, הוא הקרין לילד הרבה אהבה ושקט, שאל אותו בזהירות מספר שאלות הקשורות לגוף הילד, ליטף בקלות את שערותיו, גרונינג ביקש כי בימים הבאים יש להכין רשימה מדויקת מה קורה עם הילד, פרופ' פישר נכח במקום כאשר הילד חש כאבים ברגליו וטען שיש לו הרגשה כאילו משהו מושך החוצה מתוכם ואחר-כך הוא חש חום וחש את הדם זורם ברגליו. אחר-כך הילד התחיל להניע את רגליו, דבר שקודם לכן בשום פנים ואופן לא היה מסוגל לעשות. פרופ' פישר ערך לילד בדיקה רפואית נוספת ברגליו ואבחן כי אכן ישנה זרימת דם בעורקים. עד היום לא היה מקרה עם חולה שחלה בשיתוק ילדים שלא זכה לקבל את החלמתו. פרופ' I.H ביקש להתייעץ עם פסיכולוג ולאחר מכן הוא פנה למטפל ביוגה. וחשוב לא לערבב החלמה זו עם היפנוזה. גם הם לא יכלו מעולם להביא לזרימת דם בעורקים שהיו מנוונים. מקרה זה השאיר רושם עז על כולם ובמיוחד על פרופ' פישר. כל טיפול מימלא היה מצריך שבועות רבים, כשאצל גרונינג זה נעשה במחצית השעה. פרופ' פישר שוחח על מקרה זה עוד שעות ארוכות עם פרופ' המבורגר, שניהם נפעמו מההצלחה של גרונינג. זו הפעם הראשונה שפרופ' פישר היה חייב להודות שאין לו כל הסבר למה שכאן קרה ושכנראה באמת יש לגרונינג יכולות שאין להם הסבר. יש להניח שלגרונינג יש כוחות שלנו אין אפשרות להבין אותם.

 אף רופא יכול היה לעזור לו

למחרת בבוקר היו הפתעות חדשות. מר Lanzenrath לנצנראטה, הביא לנו פציינט חדש ששמו: מר Kragesmeyer- קרגסמאיר, הוא היה בן 47, מאז גיל שנתיים הוא סבל מכאבי ראש, במשך השנים מצבו החמיר ונוסף לכך סבל מכאב חד בפנים. עוצמת הכאב היתה כה עזה, עד שלא פעם חשב על התאבדות. הרופאים היו אובדי עצות. נעשו ניסיונות להשתיק את הכאב בתרופות, אבל לא חל שינוי בעוצמת הכאב. מרוב ייאוש ניסו להשתיק את הכאב עם זריקות שהכילו אלכוהול, לפחות לעמעם את הכאב. בשלב מסוים הוחלט לנתח את מר Lanzenrath. היה חשש שמא התפתחה דלקת כלשהי הגורמת לכאב. הניתוח לא הביא לשום הטבה למערכת הנוירולוגית שבראש ונשללה האבחנה לדלקת. הכאבים המשיכו בראש וגם בפנים.

במצב זה הגיע מר Lanzenrath לגרונינג ונתבקש להחזיק את הראש חזק בין שתי ידיו.

לאחר מכן חש מר Lanzenrath זרם חם שעובר בפניו. הכאב המשיך עוד מספר ימים ומדי יום ביומו חלה הטבה. לאחר ארבע שבועות כשהכאב לא שב הוא השתחרר ממנו לחלוטין.

דרך זרם הריפוי והחום בפנים החלה זרימת דם מואצת בפנים שהביאה את ההצלחה, יתכן והיו עוד סיבות שגרמו לכאב הראש הקשה הזה. אבל ברגעים אלו לא יכולנו לדעת הכל וגם לא היה ממש חשוב! עד היום היו מקרים בודדים שחל שיפור במצבים לאחר נטל נפשי וגם אז זה ערך תקופות מאד ארוכות. גרונינג עשה זאת בזמן קצר ביותר.

המקרה המיוחד של דיטר הולצמן

למחרת היינו שוב בהרפורד מר Lanzenrath הציע לערוך ביקור אצל הנער דיטר הולצמן. מדובר על המקרה הראשון בוא נקרא גרונינג למשפ' הולצמן לעזור לבנים שחלה בניוון שרירים ומסיבה זו מרותה היה למיטתו. זו הפעם הראשונה שבקרנו משפחה זו היכן שגם מר גרונינג התגורר בה באחד החדרים. דיטר מעולם לא היה מסוגל ללכת הליכה נכונה, אבל בגלל אופיו המיוחד לא ניתן היה לראות זאת בהליכתו. תקופה ארוכה הוא היה בגבס, בסופו של דבר אובחנה אצלו מחלת ניוון שרירים.

באחת הפעמים נאמר להורים הנדהמים, כי הם יכולים להשאיר את בנם בבית החולים או לקחת אותו הביתה, כי למעשה לא ניתן לעזור לו. הילד לא יכל גם לשבת, רגליו היו קרות. גם כשהניחו על רגליו בקבוק חם - שמיכות חמות, דבר לא עזר לרגליו להתחמם. במצב זה מצא גרונינג את הילד.

כאשר גרונינג פגש את הילד הוא הצליח להביא את השפעתו, הילד חש חום עז בעמוד השדרה וברגלים, מצב זה הביא לכך שדיטר קם והלך גם אם בתחילה התנדנד מצד לצד.

גם זה אחד המקרים שהרופאים לא יכלו לעזור לילד ונאמר להורים שעליהם לדעת כי מחלה זו לא ניתנת לריפוי, בכלל לא דובר על החלמה. לאחר שהנער זכה לקבל את ההחלמה, קבע פרופ' פישר כי יתכן והאבחנה של ניוון שרירים לא היתה מדויקת וגרונינג כלל לא עזר לנער.

מר Kragesmeyer- קרגסמאיר טוען כי מבלי שגרונינג שאל לבריאותו הוא קבע, כי מגיל שנתיים סבלתי מכאבים באיזור הפנים.

ידוע כי בקשר לנער דיטר הולסמן גרונינג ציין מראש במדוייק ממה סובל הנער, היינו נרגשים מדיוק דבריו של גרונינג ממצב בריאותו.

ההחלטה האחרונה עבור גרונינג היתה לאחר החוויה, שאנחנו זמן קצר לאחר הבדיקה על ידי פרופ' פישר של דיטר הולסמן. הביאו אותנו לאחד החדרים, מבלי שידענו דבר כי גרונינג עבד כאן. פרופ' פישר היה כבר עייף והוא התיישב על אחד הכסאות וברגע זה החווירו פניו, הוא חיפש אוויר, אבל מהר מאוד התאושש, נראה היה כאילו משהו זעזע אותו, הוא לא יכל לתת הסבר למה קרה לו. הוא רק אמר כי עבר בו כאב חד באזור הכליות ומיד לאחר מכן היו לו דפיקות לב וחש קוצר נשימה. בכליה הימנית שלו היו לו מספר פעמים דלקות, רק אז נכנס אחד האנשים ואמר לנו כי גרונינג ישב על אותו כסא בשעה שהיה כאן עם המטופלים. גרונינג טען כי בכסא הזה הוא יכול להעביר כוחות ריפוי חזקים, האם הפרופ' הרגיש משהוא כזה?

לאחר מכן הוא הושיב על אותו כיסא את אחת הנערות שסבלה משיתוק ומהר מאד ידע לאבחן ממה סבלה.

הנערה אנני שוולדר בת 21 עברה ב-1944 התקף חזק של קוצר נשימה. אנני ואמה היו במקום שבו נקלעו עם עוד 20 אנשים למקום שפרצה בו שרפה. אנא קיבלה מכה בראש ושערותיה נתפסו באחת הדלתות, שערותיה התחילו לבעור, ברגע האחרון הצליח עובד מכבי האש, למשוך אותה החוצה ושפכו מים על בגדיה השרופים. מיד אחר האירוע הופיעו קשיים בהליכה, לאחר מכן החלה לצלוע, היא איבדה את הביטחון בהליכה, עד אשר ברכיה היו לגמרי משותקים. הרופאים לא יכלו לעזור לאנני. עכשיו היא יושבת על אותו כיסא שפרופ' פישר ישב עליו ועבר את החוויה הקשה שלו.

פרופ' פישר מסכם:

כשגרונינג, בסודיות, העביר כוחות לכיסא אז סביר להניח כי הוא יכול גם להשפיע על המטופלים עם אותו הכח, הוא סיפר לנערה, בקצרה, אודות ברונו גרונינג ועל עזרתו הרבה לאנשים משותקים שהגיעו לחדר הזה, הוא הראה לנערה את תמונתו של גרונינג וקרא לנערה: "קומי עכשיו!" הוא חיקה את אשר גרונינג נהג לעשות ומה שקרה היה שהנערה אכן קמה במהירות מהכיסא אך מרוב התרגשות לא העיזה לעשות ולו צעד אחד. פרופ' פישר חזר אליו: "נו, את יכולה ללכת!"אחד האנשים נתן לה יד תומכת היא צעדה מספר צעדים בחוסר בטחון, הסתובבה בכל החדר עד שהגיעה למקום שם ישבה אמה, ברגע זה היא התמוטטה והיה צורך לחזור על כל התהליך. גם בפעם השנייה הראה פרופ' פישר לנערה את התמונה של גרונינג והאז התחזק מחזור הדם אצלה וזרם לאורך רגליה, הרגלים היו חמות ואדומות. הנערה התרוממה בפעם השניה, פרופ' פישר ביקש ממנה מספר פעמים לשבת ולקום מהכיסא ובכל פעם חלה הקלה, בסופו של דבר, הנערה היתה מסוגלת להסתובב חופשי בחדר יצאה לגינה עד לרחוב ומשם נסעה עם אחד המכרים שלה להרפורד.

כולנו היינו נסערים מהחוויה ונשארנו פעורי פה. למחרת בבוקר יצאה כתבה בעיתון "ריוויו" ולא היו יותר ספקות ביכולותיו של גרונינג שהוא עושה פלאים לאנשים. רצנו לפגוש את גרונינג על-מנת להראות לו את הדרך לרופאים, כך שיוכל להוכיח להם את כשרונותיו.