ליל ההחלמות הגדולות
Zeitungsblitz, ספטמבר 1949: מהדורה מיוחדת אודות ההצלחות של גרונינג.
בשורות הבאות נספק לכם דוח אובייקטיבי ובו עובדות שנמסרו לנו על ידי הכתב המיוחד שלנו. כנציג של עיתון הוא קיבל אישור לעקוב אחרי המרפא הדגול, ברונו גרונינג, במשך 15 שעות במהלך פעילות ריפוי בטרברהוף שבוצעה לעיני מאות רבות של בני אדם, ב- 27 וב- 28 באוגוסט.
ההחלמות של היום הראשון
הכתב שלנו מדווח: כבר בבוקר הגיעו מבקשי עזרה רבים, ובצהריים הם קראו במקהלה ל"גרונינג שלהם". למזלם הטוב הוא פנה בנאום קצר לממתינים . אבל לא על כך אני מעוניין לכתוב אלא על השעות הבלתי נשכחות והבלתי צפויות של אחר הצהריים המאוחרים והערב.
האוויר טעון מתח מיוחד, ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכאן היום, שבת, אנשים רבים שחלקם סובלים וחלקם סתם סקרנים. הם התאספו בטרברהוף ובגן. המתח גובר כאן משעה לשעה לאחר שנודע שהערב, מר גרונינג שוב ידבר בפני אלו הממתינים לו. ציוד ההסרטה מוכן כבר על המרפסת ובמגרש החנייה, ועדיין מגיעים לכאן בני אדם רבים.
בינתיים אני מברר לגבי ההצלחות האחרונות בהחלמות, ומרגיש מחויב לספק לקורא ולחוג האנשים הסובבים את גרונינג דווח מפוכח על הסנסציות.
גב' וורסטל מרחוב מינכן 42 שברוזנהיים, דיווחה לי שעד אתמול בצהריים היא לא יכלה להתכופף או להרים רגלים מהרצפה עקב שיתוק. אחרי ההרצאה של גרונינג היא זרחה מאושר והלכה לקראת בעלה, כשלראשונה היא אינה זקוקה לעזרתם של אחרים. היא גם הצליחה להתכופף כמו אדם בריא.
בדומה לגב' האס ממינכן, גברת נוספת מאנדורף, שאותה הכרנו כאישה מוגבלת מאז ומתמיד, קמה על רגליה מכיסא הגלגלים ועשתה פסיעות ראשונות.
אני יושב ליד שולחן של אחד ממכריי שאשתו היא שחקנית הקולנוע קרין למבק ממינכן-ליים, יפהפייה המוכרת לכל ה"קבועים". היא מספרת לי שהחלימה משיתוק עצבים בזרוע שמאל שנמשך חודשים רבים - זאת הודות לגרונינג שפעל בשלט רחוק באמצעות הטלפון בשעה 10 בבוקר. מאז שהגענו אל טרברהוף, “מעגל הקרינה" של גרונינג הפך לפתע פתאום אפקטיבי עד כדי כך שגברת ל. הייתה המומה מכמות הרעידות החמות והקרות שחלפו בגופה וגרמו לה לצעוק בקול רם, "למען השם, מה קרה לזרוע שלי? אינני מסוגלת להרגיש אותה יותר!” כעת, באמצעות אותה זרוע משותקת ו"חסרה" שאותה לא יכלה בעבר להרים עד גובה השולחן, היא נוגעת בפנים שלה ולאחר מכן בכובע הקיץ שלה. בהמשך היא פורצת בבכי מרוב שמחה והכרת תודה הנובעים מרגש פנימי. הדמעות מחליפות את מקומן של המילים. שעות ספורות בלבד לאחר מכן היא מסוגלת ללחוץ ידיים בלב עולץ העולה על גדותיו, אבל העוזר הדגול, מר גרונינג, עוצר בעדה בכניעות ואומר, “הכרת התודה שלך אינה מגיעה לי אלא לבורא העולם שמעלינו. הוא זה שהעניק לי את הכוח הבוקר, כששוחחתי בטלפון עם בעליך כדי לקבוע את המפגש הזה. האל הוא שהוביל אותך לכאן בלי התערבותי. גברת יקרה, האמונה שלך היא זו שעזרה לך!”
גברת נוספת מאותו המחוז שבו גרה גב' למבק, הגב' ווגנר ממינכן-ליים, סבלה במשך ארבע שנים משיתוק מוחין חלקי שפגע בעצב בצד שמאל של הגוף, אבל מצבה השתפר בינתיים. היא זכתה ל"ריפוי ממוקד מרחוק" שבוצע על ידי גרונינג – הגברת שהתה בגן כשגרונינג ישב בחדרו למעלה. אנחנו עוקבים בדריכות אחר התוצאות אבל עקב ההמולה שמסביב, התקשתה הגברת להיכנס לריכוז נכון. כשנעשה ניסיון בהמשך אותו ערב לפגוש פנים אל פנים את האיש, לא הושגה הצלחה נראית לעין, כפי הנראה מאותה סיבה. המוכנות הפנימית, ריכוז החושים והמפגש שהתקיים שעות ספורות בלבד קודם לכן, הפריעו מאוד לתהליך.
בדומה לשני מקרים נוספים שהתרחשו מאוחר יותר, גם עדות זאת מצביעה על כך שביקורה במשרדו הפרטי של מר גרונינג – לאחר שהניחה שהטיפול מרחוק איננו אפקטיבי – היה סימן לחוסר האמון שלה במרפא הדגול.
כעת מגיע הרגע הקריטי. מאות בני אדם נדחקים בצפיפות. השעה היא 7:30 בערב. הערב רווי צללים. הסוסים מזמן נעלמו מהאופק והשמש צובעת את ההרים בכחול. המתח גובר מרגע לרגע; קשה לשאת זאת. גרונינג נכנס לרגע למרפסת מלווה בקריאות שמחה ומבקש מהקהל סבלנות ואפשרות להתכוונן בשקט עבור הקהל הרב שגם ממנו הוא מבקש להתרכז. מר ס. מקבוצת עוזריו, מכוון את החולים לשורה הקדמית, לתחום הראייה שלו, ומנחה אותם בשקט כדי שידעו מה עליהם לעשות – ידיים על הברכיים, ללא מגע ביניהן, מחשבות מנותקות מהמחלה – אלו הן ההנחיות. מה שמגביר את סיכויי הצלחת ההחלמה הם הציפייה הדרוכה וההכנה הרוחנית לרגע שבו הכוח המרפא של גרונינג ישיג תוצאות. בקושי שומעים את הלחישות בקרב הקהל. קשה לתאר את התמונה ואת האווירה; תחושת אמון ממלאת את הסביבה בה התקבצו המסכנים והסובלים, שאת מחלותיהם ניתן לראות בעליל, או שלא, והם ממתינים מתוך אמונה רבה לאותו רגע שבו יקבלו החלמה.
בינתיים, נדרשו 15 דקות של הכנה לצילום הסרט הדוקומנטרי – לפי התחושה, רגעים אלו יהיו חוויה של פעם בחיים. רגעים מלאי אנרגיה וציפייה עד כדי כך שכל אחד יכול לשמוע את דופק לבו וגם את זה של שכנו. מעת לעת מופיע עוזרו של גרונינג ומבקש מחלק מהנוכחים לדווח לו מאין באו. מתברר שהנוכחים הגיעו ממקומות שונים בגרמניה – מהאלגאו ומאזור שוואביה, מקלן ומפרנקפורט, מבוואריה עלית ותחתית, מאגם קונסטנס ומהים הצפוני – ואפילו מברלין ומקומות נוספים. מה שהסב למר גרונינג הנאה אישית מיוחדת, התרחש מאוחר יותר כאשר התקרב אליו חייל שהיה בין הממתינים במקום, והיה שותף לסבלו של גרונינג בכלא הרוסי בקרליין ובפינלנד. הקהל מתבקש שוב לא לשאול שאלות ולהתמקד היטב במה שגרונינג עומד לומר.
גרונינג נואם בפני הקהל הממתין לו
כעת שעת דמדומים. אורות הסרט מרצדים מכל צד וציוד ההסרטה מתחיל לפעול בשקט רב. כל שאר הקולות פוסקים וכל העיניים מכוונות למרפסת, שב- 8:15 בערב נכנס אליה מר גרונינג יחד עם המארח שלו, העוזרים ואלו שקיבלו החלמה. חולפות דקות ספורות של שקט מופתי שבמהלכן העוזר הדגול של האנושות משלב ידיים ומתבונן אל השמיים. בהמשך הוא יוצר קשר מושלם עם מבקשי העזרה הנאמנים לו על ידי כך שהוא בוחן את פניהם הנרגשות של כל אחד ואחד מהם.
כעת, גרונינג מתחיל לדבר בטון אוהד ודורך את לבם של רבים. הוא משתמש במילים פשוטות ומדודות מלאות אמונה וחמימות.
"יקירי, מבקשי העזרה! כמו בכל יום, גם היום הגיעו לכאן בני אדם למודי סבל המבקשים החלמה והם גם יקבלו אותה. אבל ישנם ביניכם גם כאלו שמה שהניע אותם להגיע לכאן היא סקרנות טהורה. אלו מודעים לכך שהם ספקנים. אני מרגיש בכך בברור ומבקש מהם בכל לשון של בקשה להסתיר את המחשבות הללו כדי שיוכלו להתפנות להתרשם ממה שקורה כאן, להשתכנע מהעובדות. מה שמתרחש כאן איננו בידור או מופע קסמים זול – הזמן שנעביר כאן יחד הוא הרבה יותר רציני מזה והסבל של אלו שהגיעו אלי לכאן גדול מכדי שנעסוק בדברים מסוג זה.
לא הזמנתי לכאן איש; אדרבא, ביקשתי מכולם להמתין בסבלנות עד ליום יהיו מסוגלים לקבל עזרה בנסיבות שגרתיות.מי שאינו מאמין בי אין צורך שיגיע לכאן יותר!
ידוע לי שרבים מביניכם נמצאים בדרך להחלמה ממש ברגע זה! אני מתכוון להישאר כאן בבוואריה עלית, ומבקש מכם להתאזר בסבלנות עד שאקבל רשות לערוך החלמה פומבית ועד שמרכזי ההחלמה יוקמו. רק אלו מביניכם הנושאים בקרבם את האמונה האלוהית, ורק הם, יהיו זכאים לקבל החלמה. למרבה הצער, ישנם ביניכם גם כאלו שאיבדו אותה לפני שנים.
אני מפציר בכם, הרופא היחיד, הרופא של כל בני אדם הנו, ותמיד יהיה, האל! רק הוא יכול לעזור. אבל הוא עוזר רק למאמינים המוכנים ורוצים להשליך מעליהם את המחלה הישנה. אין צורך שתאמינו בגרונינג הקטן, אבל עליכם לתת בי אמון. אין לי צורך בהכרת התודה שלכם – היא שייכת לאל בלבד; אני רק מבצע את חובתי!
מאחר ואינכם יודעים זאת, אני מפציר בכם - השאירו את הפחד והכסף בבית , אבל את המחלה עליכם להביא לכאן, וגם את הזמן הדרוש – אותם אני אשדוד מכם. עליכם להיות אנושיים כלפי אחרים – לא לשנוא, לא לשקר, לעולם לא לתת יחס רע לאחרים ולעולם לא לקנא. המתנה הטובה והגדולה ביותר בחיים עלי אדמות שווה הרבה יותר מכל הנכסים הפיזיים. שמעתם מהעוזר שלי מה עליכם לעשות בכדי לחוות את התוצאות האפשרויות הגדולות ביותר. אין ברצוני לבצע כאן החלמה פומבית! עלי לדעת תחילה בוודאות שיש לי הרשות לעזור בפומבי. יש לציין שמדי פעם, בני אדם קיבלו החלמה בנוכחותי במקרים מסוימים. הם לא התבקשו לציין את מחלתם – אני מסוגל לראות דרכם ולדעת עליהם כל מה שצריך.”
בהמשך מר גרונינג מציג מספר דוגמאות פשוטות לכוח ההשפעה שלו. הקהל מאשר זאת בצעקות הבוקעות ממנו, וגרונינג ממשיך: כולכם קיבלתם זה עתה את מה שרציתם; כלומר, רק מי שהרגיש מחובר לאל עליון. אם הכל יתנהל כשורה, אקים כמה מרכזי החלמה כשהמרכז הראשי יהיה כאן במקום זה. בכדי שנוכל לעזור לכולכם הכל ייעשה בשיתוף ובצמוד לרופאים. ברצוני לומר לכל מי שהגיע אלי לכאן כשליח של קרובים חולים, “אני כבר איתם!” כשתחזרו הביתה תראו שהחולה כבר איננו בדיוק באותו מצב כפי שהיה כשיצאתם מהבית!” כולם הודו לאיש המסור במחיאות כפיים סוערות.
שני נציגי ממשלה מצדדים בגרונינג
באופן בלתי צפוי לחלוטין, לאחר דברים אלו נכנס למרפסת מפקח המשטרה של מינכן, מר פיצר. “יקירי, אנשי רונזהיים! אני מדבר אליהם כאן היום מתוך ההתנסות האישית שלי. הגעתי לכאן כאדם חולה, אבל גם כנציג רשמי של בוואריה וכמשקיף מהצד. במהלך חיי מעולם לא זכיתי לאבחון יוצא דופן כמו זה שהעניק לי מר גרונינג תוך דקות ספורות ובלי לגעת בגופי – אבחון שגם הפרופסורים המפורסמים ביותר לא הצליחו להעניק לי. אני מאמין מושבע בהחלמה שקיבלתי ונושא באחריות למה שמתרחש כאן מול סוכנויות הממשלה הבכירות ביותר - בין אם הדבר ימצא חן בעיני בני אדם מסוימים או לא – ואתם מבינים למי הכוונה. מה שחשוב הוא שהחולים יקבלו עזרה. מילאתי תפקיד יום ולילה במשך ארבע שנים, שבמהלכן תקפה אותי מחלה קשה שכדי להחלים ממנה בזבזתי כסף רב, לשווא. אני מדבר בשמי ובשם כולכם – ומקווה שאחרים גם כן ישמעו על כך, מאחר שאני מרגיש חובה להמשיך להיות בריא עבור כולם. אני מודה לך מר גרונינג עבור העזרה שנתת לי. ןמי ייתן והאל יעניק לך את הכוח לעזור לכל בני האדם המגיעים אליך מתוך אמונה חזקה ועם לב פתוח.
המשיכו לתת אמון מלא בכושר הריפוי של גרונינג ובעזרתו, על מנת שכולכם תתגברו על הקשיים שלכם. ידידי במחלקת המדינה ידאג לכך שיום אחד, ואולי תוך זמן קצר ביותר, מר גרונינג יקבל רישיון לעסוק בריפוי.”
בשלב זה דיבר מר האגן, נציג מחלקת המדינה מטעם CSU. “האמת היא שכלל לא רציתי לדבר, מכיוון שהיו ספקות רבות בנוגע למר גרונינג ורציתי להתרשם ולהשתכנע באופן אישי לגבי המתרחש כאן. חוויתי היום ריגושים עמוקים עד כדי כך שאין לי מילים לתאר אותם. זה כל מה שאני מסוגל לומר לכם. אני מבקש מכולכם להאמין בקריאה של מר גרונינג!” ושוב נשמעו מחיאות כפיים סוערות מהקהל הנרגש.
