סובלנות כלפי הרמאים

ברונו גרונינג מעניק לכל אדם הזדמנות להשתנות

תשלומים בכפייה – העוזרים מגלים את פרצופם האמתי

פעמים רבות פנו אנשים לגרונינג כשהם מבטיחים לתמוך בו. אצל רבים מהם היה זה תירוץ בגדר תירוץ בלבד. למעשה הם שאפו לעשות רווח על חשבונו. ברונו גרונינג נחשב בעיניהם כפיתוי שקשה לעמוד בו. לעתים, כשלא השיגו מה שרצו, או כשגרונינג הרחיק עצמו מהם, הם עשו ניסיון להגיש נגדו תביעה משפטית ולכפות עליו לשלם להם כסף.

לדוגמה, במרץ 1949, החליטו הגב' הולצמן ובעלה לקבל את ברונו גרונינג כאורח בביתם בהרפורד .כאות הוקרה על כך שריפא את בנם. כשהתברר לה שאי אפשר לעשות כסף על חשבונו של ברונו גרונינג, היא הגישה נגדו תביעה בבית המשפט לתעשייה. היא חישבה את כמות הזמן שהשקיעה בהתנדבות ודרשה ממנו תשלום למפרע לפי מספר השעות הללו. על פי פסק הדין, נאלץ ברונו גרונינג לשלם לה סכומי כסף חודשיים עד יום מותו. וזה איננו המקרה היחיד. מרבית העוזרים שהיו לברונו גרונינג בעבר חשפו את פרצופם האמתי באופן זה או אחר.

"אנו זקוקים גם לאנשים מסוג שכזה בכדי להבין מהו יצור אנוש"

מדוע איפשר ברונו גרונינג לעוזרים מסוג זה להתקרב אליו עד כדי כך? מדוע לא נמנע מלכתחילה להתחבר עם רודפי בצע כאלו? בהרצאה שנשא ב – 31 באוגוסט 1950 הוא נגע בסוגיה ואמר, “בני אדם לא זנחו את הרצון לעשות כסף על חשבון איש קטן זה, בעל היידע והיכולות. הם סברו שגילו מכרה זהב. יכול להיות שהייתה להם הזדמנות לעשות כסף אבל תודה לאל שהם לא הצליחו לנצל את ההזדמנות. אנו זקוקים גם לאנשים מסוג כזה בכדי לעמוד על קנקנם של בני האדם, להבין שהאדם מסוגל לדרוך על גוויות מבלי לשאול האם החולה קיבל עזרה או לא. קיימים בני אדם המסוגלים לדרוך על הגוויות ולהתבונן בשוויון נפש בחולה השוכב לידם. אנשים אלו מעולם לא שאלו; הם ניסו כל דבר כדי להתקרב אלי. ידוע לי שפה ושם מתעוררת שאלה כזו, 'המממ, אם הוא יודע כל-כך הרבה מדוע הוא לא עלה על זה, כנראה שהוא לא יודע כלום...' את התשובה לשאלה, האם אני יודע משהו ומהו טווח הידיעות שלי, תגלו בוודאי באופן הדרגתי. אבל זה חייב להיות. חלק זה היה חסר בתוכנית העבודה - לסלול דרך חופשית לפני כולכם".

"… אזי, כולנו יודעים מי הם"

גרטה הויזלר (2007-1922), שקיבלה החלמה, עזרה לברונו גרונינג שנים רבות, וייסדה את "חוג ידידי ברונו גרונינג", מתארת בספרה הנה האמת אודות ברונו גרונינג את המקרה הבא, “באחת הפעמים כשעמדתי להיפרד מברונו, איחלתי לו כל טוב ואמרתי, 'מר גרונינג, אני מקווה שכעת אתה מסוגל לעבוד בשקט וכבר לא פונים אליך עובדים לא ישרים'. להפתעתי הרבה הוא השיב לי, 'לגמרי לא נכון, זה חייב להיות!' אני לא הבנתי זאת, אבל הוא הסביר לי מדוע הוא היה חייב לוותר ולהסכים לסבול זאת. בהמשך הוא גילה לי סוד גדול, 'אני יודע מה נושא כל אדם בחובו. אבל אילו אמרתי, 'הוא שקרן; הוא גנב', איש לא היה מאמין לי. מה עלי לעשות? אני חייב למשוך את האנשים הללו ולקרב אותם אלי, כדי ללמד אותם את הטוב, לדחוק בהם לשנות את דרכם, ואף לתת להם הזדמנות לשקר, לרמות ולגנוב. אם כך יעשו, למרות מה שלמדו, אזי כולם יוכלו להיווכח מי הם באמת. לכן אני מאפשר להם להתקרב אלי מאוד ואינני פחדן או מוג לב. כשזה קורה אני נלחם.”